להתראות אוגוסט, שלום ספטמבר

כותרת חסרת משמעות כי זה אוסף גיבובים מחשבתיים שעלו לי בלי קשר אחד לשני והיום זה במקרה היום האחרון באוגוסט.

יש לי קטע כזה שמדי פעם אני מוחקת את כל החברים בפייסבוק, יוצאת מכל הקבוצות, מוחקת את כל הפוסטים בבלוג וקוברת את עצמי בבית כמה שיותר. זה בדרך כלל בא כתוצאה מיום בו פונים אלי בזכר הרבה. אני לא זוכרת בדיוק מתי היה היום האחרון שזה קרה לי. אני חושבת שזה קרה בערך לפני שבועיים, אולי שלושה. אולי זה קרה לפני חודשיים? לא, בטוח לא עבר יותר מחודש מאז שזה קרה… אני חושבת… הפעם ניסיתי לא להחזיר את כולם אחרי שנגמרה הקריזה. נשארו לי אני חושבת 16 חברים נכון לכתיבת פוסט זה. מדי פעם יש אנשים שמנסים להוסיף אותי שאני לא מכירה. בעיקר גברים. הם אף פעם לא שולחים הודעה, רק בקשת חברות, אז אני בדרך כלל מתעלמת. לפעמים אני שולחת הודעה בעצמי כדי לברר איך הם הגיעו אלי ומה העניין שלהם בי. בדרך כלל אני לא עושה את זה כי הם בדרך כלל לא עונים. כנראה לא מסתכלים על תיבת ה-message requests שלהם. לפעמים הם טורחים לשלוח הודעה וגם אז אני מתעלמת. לא בא לי עליהם.

בכל מקרה, זה גרר לכך שהייתי צריכה ליזום תקשורת אישית עם אנשים כדי שיפגשו איתי. אז בהתחלה זה הרגיש לי שאני מבודדת את עצמי להיות כך מנותקת מההמון, אבל אחר כך ראיתי שהקשרים האלה שכן יש לי מרגישים הרבה יותר טוב מפייסבוק. אז אני דווקא מרגישה בסדר ככה, אפילו יותר טוב… ואני כבר לא רוצה שקשרים חדשים יתחילו דרך הפייס. אני לא אוהבת את זה שיש עשרות או מאות אנשים שמוגדרים כחברים שלי, שראיתי אותם פה ושם בקבוצה או במסיבה או בארוע והתכתבנו קצת והוספנו אחד את השני אבל אם אני תכל'ס רוצה להיפגש איתם לבלות זה לא קורה. אז השיטה הנוכחית שאני מנסה, לתאם פגישות עם כמות מצומצמת של אנשים, מרגישה לי יותר טוב.

כתוצאה מכך, אני הולכת פחות לכל מיני מפגשים חברתיים ונשארת יותר בבית. הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שהיה לי יום רע מבחינת שלילות זהות גורם לי לתהות אם זה פשוט כי עכשיו אני יותר בבית וגם כשאני לא בבית אני עם חברים שמכירים אותי ומכבדים זהותי כאישה ופחות נתקלת באנשים אקראיים שאני לא מכירה.

אבל נגיד, היום, הייתי עם חברה בארוע בגדים יד שנייה בפארק משולב עם הופעות. לפני שהגענו, היה מסלול דוגמנות. בזמן שישבנו וצפינו בהופעת ג'אז, היה שם בחור שפנה אלי ושאל אם הייתי אחת הדוגמניות. זה כזה הזוי עבורי, למרות שאני לא עושה שום דבר שונה במיוחד עם המראה שלי מיום ליום, שיש ימים שפשוט כל מי שלא מכיר אותי פונה אלי בזכר… אבל ברוב הימים, הפניות כולן בנקבה ואפילו יש יציאות כמו שהיה לי היום. הייתי מצפה שאם אני לא לגמרי עוברת, שיהיו ימים שחלק ככה וחלק ככה ובטח לבטח לא יתבלבלו ביני לבין דוגמנית אם ברור לכולם שאני טרנסית, מבחינתם גבר, ושהם פונים אלי בנקבה רק מתוך נימוס. אבל זה שפעם בכמה זמן מגיעים הימים האלה שממש כל הפניות מזרים בזכר וביתר הימים הכל בנקבה, זה נראה לי הזוי. כאילו הם מתאמים ביניהם לעשות לי יום רע… ואולי זה פשוט אני סובייקטיבית מתעלמת מהפניות הנכונות בנקבה ברגע שיש יום עם פניות שגויות בזכר.

בכל אופן, זה נחמד שעבר זמן מאז שהיה יום כזה ואני מרגישה יותר טוב ויותר בטוחה אבל לוקחת בחשבון שזה יכול להשתנות ברגע ולהיזהר לא לעוף על עצמי ולפתח ציפיות כאילו שזהו, עכשיו אני מאה אחוז עוברת. כי אם אצפה את זה, ההתרסקות הנפשית כשהציפיה הזו תישבר תהיה יותר כואבת. אני אנסה לחזור למשחק ומקווה שלא אחטוף בוקסים נפשיים מלהיחשף ליותר אנשים כמו קודם. אני אשתדל להזכיר לעצמי שזה רק ימים רעים פה ושם וחבל לפספס להתפתח בתחומים שמעניינים אותי ומסגרות חברתיות שמהנות עבורי בגלל זה.

31 באוגוסט 2017

צפיתי בעונה האחרונה של משחקי הכס וכמה שזה היה כיף לראות את זה ומבחינת רמת הפקה הם ממשיכים להתעלות על עצמם, שמתי לב שהם כבר לא התכנית המגניבה הזו בה כל אחד יכול למות ומי שטוב לא תמיד מקבל סוף טוב ומי שרע לא תמיד מקבל סוף רע. יש עדיין מידה של מורכבות אבל הרבה מזה מרגיש מאולץ וכבר אין הפתעות גדולות. בוורלד אוף וורקראפט לעומת זאת, משחק מחשב שמצפים ממנו להיות משחק קודם ועלילה אחר כך, יצאה תוספת למשחק עם תפנית עלילתית מפתיעה והפעם האחרונה שאני זוכרת שדבר כזה קרה במסגרת העולם הזה הייתה בוורקראפט 3. מה שהגניב אותי בסיפור של וורקראפט, כמו במשחקי הכס, שאין בהם טוב ורע ברורים. לפעמים מי שנראה כמו מפלצת הוא זה שמתנהג יותר אנושי. אבל הרבה יותר קל ליצור סיפור מעניין כחלק ממשחק אסטרטגיה עם שחקן אחד שנכנס אל תוך נעלי הפרוטגוניסט כמו בוורקראפט 3, בעוד שוורלד אוף וורקראפט הוא רב משתתפים כך שההשפעה והמשמעות של הדמויות הממוחשבות פחות מהותית ולכן קשה יותר ליצור עלילה סביבם שאכפת ממנה. לכן שמחתי להיות מופתעת לשם שינוי. בדיעבד אמנם, זה לא מפתיע. זו דרך בעצם להחמיא לשחקנים – לבנות עלילה קלישאתית סביב דמות משיח, לשבור אותה ולהגיד שאין משיח שיציל אותנו, רק ביחד כולנו נוכל לנצח… שזה אחל'ה מסר מתחנף עבור אנשים שמשחקים במשחק רב משתתפים. הקטע הוא שעד עכשיו זה בא מכיוון "רעים" שמנסים לשחד "טובים" עם לתת להם כוח משיחי, בעוד הפעם זה בא מכיוון אחת מה"טובים" כביכול.

לשחק עם הקלישאות של טוב ורע זו הסיבה למה התאהבתי גם במשחקי הכס וגם בעולם של וורקראפט ומאז נקשרתי לסיפור ולעולם יותר מדי מכדי שאוכל להפסיק לרצות לעקוב גם כשהרמה יורדת… ובעוד מזמן הפסקתי לצפות מהם להצליח לעשות את זה מעניין בוורלד אוף וורקראפט, אתמול עם התוספת החדשה הם הצליחו, אפילו אם זה רק לרגע… בעוד משחקי הכס, מהם אני מצפה ליותר, אכזבו.

וכעת ספויילר למשחקי הכס…

בסוף הפרק האחרון של העונה השביעית יש קטע שנראה לגמרי כמו גירסת live action של wrath of the lich king, ההרחבה השנייה של וורלד אוף וורקראפט, עם צבא האל-מתים ודרקון אל-מת עף מעליהם. שמעתי איפשהו את ג.ר.ר. מרטין טוען שהוא המציא דרקוני קרח, אבל אני די בטוחה שב-warcraft 3 עשו את זה לפניו בשלהי שנות התשעים. אולי אני טועה וכבר הספיק להיות לפני זה ספר של ג.ר.ר. מרטין עם דרקוני קרח.

פיזית הכל בסדר איתי. כבר חודשיים אין כאבים רציניים מהניתוח ואני עכשיו חמישה חודשים אחרי, אבל ההרחבות עדיין לוקחות המון זמן ובגללן בין היתר אני מתעצלת לעשות ספורט ולא מנגנת ונשארת הרבה בבית כדי לעמוד בלו"ז ההרחבות התובעני. התחלתי לחזור קצת לריצות. יש לי עד פברואר לחזור לרמת כושר שאוכל לעשות שוב מרתון ולפני זה יש את מירוץ הלילה של תל אביב של 10 קילומטרים מסכנים שיהיה נחמד וקל עבורי להשתתף בו. הגוף שלי נחלש מאז המרתון שעשיתי בפברואר 2017, חודש לפני הניתוח. אחרי הריצות האחרונות קשה לי לשמור את הדם בראש, יש לי סחרחורת ואני חייבת לשבת או לשכב אחרי הריצות כדי לא להתעלף. בזמן הריצה אני לא מרגישה את החולשה הזו, אבל אני מפחדת שאם ארוץ מספיק זמן שאולי אתעלף באמצע הריצה ואז יכולה לקרות לי תאונה. אז אני אעבוד על הכושר בהדרגה ואקח את הזמן לאט לאט להעלות את זמני הריצה שלי ולעקוב אחר תחושות הגוף. אני אוכלת גם תמרים בימי הריצות כדי להכניס לגוף יותר קלוריות כשאני שורפת יותר קלוריות. אני מקווה שזו לא מגבלה הורמונלית ושעם אימונים אוכל להעלות את הסיבולת למה שהיא הייתה לפני הניתוח, כי אני ממש אוהבת לרוץ ואין ממש ספורט אחר שאני אוהבת מספיק כדי לעשות אותו באופן עקבי יחסית.

27 באוגוסט 2017 – נראה לי שטייץ קצר לא מתאים לי, אולי עדיף ארוך אפילו שעדיין חם בחוץ. מתה שיתארך לי עוד השיער שנשאר לי

אני מנסה גם לקבוע לעצמי מטרה להוציא שיר כלשהוא עד סוף ספטמבר. נראה אם אעמוד בה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *