איך אני שומרת על גזרה בגיל 37, עוד מעט 38

לכבוד זה שאני 50 ימים בלי שעשיתי "חגיגת ג'אנק פוד" ואני אובססיבית לטליה שלי רציתי לשתף מה אני עושה כדי לשמור עליה.

כמה דברים שראוי לציין מבחינתי כהקדמה עבור הפוסט:

– אני מתנגדת נחרצות להגבלת כמויות אוכל. אני אוכלת כמה שבא לי.

– אני לא חושבת שצורת הגוף שלי אידאלית או שצריך לשאוף לאידאל מסוים. זה מה שאני אוהבת לעשות עבור עצמי, ושכל אחת תעשה מה שהיא רוצה לעשות עבור עצמה.

בחגיגת הג'אנק פוד האחרונה שנגמרה ב-14.7, היו ששה ימים בהם אכלתי דברים כמו פיצה טבעונית של דומינוס, המבורגר ושווארמה טבעוניים עם צ'יפס של השווארמה הטבעונית, פיצה טבעונית בחתול הירוק ויש מצב שביליתי גם קצת בגודנס וגמרתי איזה גביע או שניים של בן אנד ג'ריז טבעוני מהאמפם. בימים האלה אמנם גם אכלתי פירות וירקות, אז זה לא שאכלתי מאה אחוז ג'אנק בימים האלה. כלומר, היה יכול להיות יותר גרוע.  במהלך אותה חגיגה עליתי מ-72 ס"מ היקף מותניים אל 76 ס"מ היקף מותניים.

לפני זה אכלתי פחות או יותר את מה שאני אוכלת עכשיו ומאז אותה חגיגה: כל יום אני מבשלת סיר מכובד בלי שמן ובלי מלח שמכיל בתוכו כוסמת או אורז מלא, עדשים, לפעמים מכיל תפוח אדמה, בדרך כלל מכיל גם פטריות ומוגש בצלחת עם כרוב סגול, עגבניות שרי ובצל. לאורך היום אני מנשנשת תפוחים וענבים שחורים, מלפפונים ועגבניות שרי. כל כמה ימים אני אוכלת 50 גרם זרעי פשתן טריים לאחר טחינה במטחנת קפה. כמו כן, כל כמה ימים אני אוכלת תמרי מג'הול בגודל מכובד – בין 5 ל-20, או בין 100 ל-400 גרם. אני אוכלת כמה שבא לי עד שאני שבעה והרבה פעמים עד שאני מרגישה מפוצצת. כשזה מגיע לפירות הטריים, הירקות והתבשיל אני לא מנסה להגביל כמויות בכלל ואוכלת כמה שבא לי. זרעי הפשתן זו כמות שאני מודדת, אבל זה לא טעים במיוחד גם ככה. אני משתמשת בזה בנסיון להילחם בנטייה של העור שלי להיות יבש כך שממש מגרד לי בקיץ אחרי המקלחת. סוג של "תרופה טבעית". אני מגבילה גם את התמרים בעיקר כי הם עושים לי כאבי שיניים. אני משתדלת לאכול גם ברוקולי כמה שאני יכולה לסבול כי בלי עלה ירוק כלשהו החומצה הפולית שלי בבדיקות דם נמוכה, אבל זה לא טעים לי אז אני לרוב לא אוכלת אותו. את התבשילים שלי ואת הפירות אני מאוד אוהבת ונהנית מהם. לקח זמן לבלוטות הטעם שלי להתרגל להנות מהם. זה לא קרה מיד, אבל אני עובדת על להתרגל לאכול ככה כבר שנתיים שלוש.

זה מה שאני ספציפית עושה. כל אחד ואחת יכולה למצוא את הפירות, ירקות, קטניות ודגנים שלמים שהיא אוהבת. המפתח כאן הוא להימנע ממזון מעובד כגון שמן, מלח וסוכר מזוקקים וכן מבשר וחלב, ולאכול עד שובע כמה שיותר פירות טריים, ירקות טריים, קטניות ודגנים שלמים ואפשר להוסיף לזה גם פטריות, זרעים, שקדים ואגוזים ואולי גם קצת פירות יבשים כפינוק פה ושם. כל עוד זה טבעוני ולא מעובד, זה אמור לעבוד למען הורדת כולסטרול ולנחות על משקל נמוך עם התמדה בתזונה הזו.

ב-50 הימים האלה אמנם לא נמנעתי לחלוטין ממזון מעובד. היו פעמיים שלוש שישבתי במסעדה. כשזה קרה הזמנתי סלט וביקשתי ספציפית שיהיה בלי שמן ובלי מלח ואכלתי אותו יחד עם תפוח אדמה אפוי בלי שמן ובלי מלח במקום בו הייתה לי אפשרות לכך ובמקום בו לא הייתה אפשרות לכך אכלתי אותו עם לחם. היה חשוב מאוד עבורי כן לאכול לחם במקום לאכול את הירקות נטו מכמה סיבות…

א. הירקות שיש להם במסעדות לא טריים ומגעילים כי הם ישבו בחוץ מלא זמן בניגוד לירקות שאני חותכת ואוכלת מיד בבית, אז צריך משהו שימסך את זה.

ב. ברגע שאני מתחילה לאכול, זה מדליק לי את התאבון ואם אין כמות קלוריות מכובדת ונפח מכובד באוכל שאני אוכלת, אני בסוף אזמין ג'אנק טהור כמו קולה וצ'יפס ושווארמה טבעונית כי לא אהיה שבעה. למרבה המזל, הסלטים שהביאו לי היו די גדולים אז נפח היה, אבל אם הייתי מנסה לאכול אותם בלי תפוחי אדמה או בלי לחם הייתי נשארת רעבה ומזמינה ג'אנק במקום. מנת תפוח האדמה הייתה קטנה מדי לתאבון שלי אז הזמנתי שתיים. המקום בו היה רק לחם, הלחם היה די גדול אז הספיק.

לא ראיתי חריגה משמעותית כלשהיא בתנודות משקל או היקף מותניים אחרי הישיבות האלה במסעדות בניגוד למה שקורה כשאני אוכלת מנות מבושלות עם שמן, אז עושה רושם שהגוף שלי יכול לסבול את רמת העיבוד הזו בתדירות הנמוכה הזו בלי שזה ישפיע עליו ופסיכולוגית נפשית זה היה מספיק רחוק מג'אנק פוד שזה לא עשה לי טריגר וגרם לי להתהולל על פיצות והמבורגרים טבעוניים. אבל זה תקף רק לגבי עצמי כמובן, והגבולות שלי שאני בחנתי ומצאתי. זה מאוד עזר לי למען היכולת שלי להתמיד בתזונה לראות שאני יכולה לצאת עם חברים לבלות במסעדות ולשמור על רמת התזונה והיציבות הנפשית שלי סביב אוכל.

עוד משהו שכדאי לקחת בחשבון אצלי – הבטן שלי מתנפחת המון אחרי האוכל באופן שגם מנפח את המותניים שלי, כי אצלי המותניים מתחילות נמוך בגלל צלעות חזה רחבות מזה שנולדתי זכר. אז הטליה שלי למעשה קיימת בעיקר לפני האוכל אחרי צום שינה. למזלי, יש לי אורח חיים מוזר כזה שאני הולכת לישון בבוקר וקמה בצהריים או אחר הצהריים. בדרך כלל אני לא ממש רעבה עד הלילה, כך שאני יכולה להסתובב בחוץ 6 שעות במצב שבו כן יש לי טלייה בלי שאני ממש רעבה ואז אני חוזרת הבייתה ולאורך 6 שעות אוכלת את כל האוכל שלי לאותו יום. אצל נשים סיסג'נדריות (נשים שאינן טרנסג'נדריות) שבמקרה גם רזות לא שמתי לב לתופעה הזו. ראיתי שהן יכולות שיהיה להן בטן קצת נשפכת מלאה ועדיין תהיה להן טלייה, שוב כנראה בגלל שאצלן צלעות החזה כנראה פחות נוטות להיות רחבות כמו שלי והאגן שלהן כנראה נוטה להיות רחב יותר משלי.

אז כדאי לקחת בחשבון שהמספרים האלה הם במצב הזה של צום אחרי שינה ושהם לא מייצגים את המצב שלי אחרי האוכל. אחרי האוכל אם משום מה זה חשוב לי לצורך תמונה או משהו, אני יכולה לכווץ את הבטן וזה יראה אותו דבר כמו אחרי צום שינה אבל אין לי סבלנות לעשות את זה ביום יום. אני מתמודדת עם זה על ידי פשוט ללבוש דברים חופשיים ולא צמודים כשאני אחרי האוכל. אני לא מנסה להגיד שזה משהו שאחרות צריכות לעשות, אבל אני אישית עם עצמי לא מרגישה נוח לחשוף את הבטן שלי או ללבוש משהו צמוד אחרי האוכל. בזמנים שאני אוכלת ג'אנק, הבטן תמיד מנופחת, גם לפני האוכל. זה כיף לי עכשיו שקיץ וממש חם שאני יכולה להרגיש נוח לצאת החוצה עם בגדים צמודים קטנים או אפילו עם בטן חשופה ולהרגיש בנוח עם זה, מה שלא אפשרי כשאני אוכלת מעובד.

היקף המותניים שלי ב-14.7 היה 76 ס"מ. ב-19.7 כבר ירד ל-73 ס"מ שזה סביר מבחינתי עם הפרופורציות גוף האחרות שלי לצאת עם בטן חשופה. ב-26.7 ירד ל-72 ס"מ כך שחזרתי למצב שלי לפני חגיגת הג'אנק האחרונה… ובזכות ההתמדה שלי בתזונה הבריאה כבר 50 ימים הגעתי כעת להיקף 71 ס"מ שזה הכי נמוך שלי עד היום. אני לא מתכוונת שזו פעם ראשונה שהגעתי להיקף הזה, אלא שזה פשוט הכי נמוך שיצא לי להגיע אליו עד עכשיו כמה פעמים. הנה תמונה שלי היום עם היקף המותניים הזה.

2 בספטמבר 2017

היקף האגן שלי בתמונה 91 ס"מ, מה ששם אותי ביחס מותניים לאגן של 0.780 שזה מתחת ל-0.8, בטווח הבריא עבור נשים. ב-14.7 היחס היה 0.808, קצת מעל לטווח הבריא. בכל זאת, את מה שתזונה בריאה עושה אי אפשר להרוס לגמרי ב-6 ימים של התהוללות על ג'אנק.

אני אוכלת ככה רוב הזמן כבר שנתיים או שלוש, עם התהוללויות ג'אנק של כמה ימים פעם בחודש או פעם בכמה חודשים. גם כשאני חורגת מהתזונה הבריאה, החריגה תמיד טבעונית כי למה לאכול בשר וחלב ולפגוע סתם בחיות כשיש גלידה טבעונית, פיצה טבעונית, שווארמה טבעונית והמבורגרים טבעוניים וכולם לא פחות טעימים לי מהגירסא הלא טבעונית שלהם?

עכשיו שמצאתי פתרון איך לאכול בריא במסעדות, יש מצב שחגיגות הג'אנק ירדו בתדירות שלהן אפילו יותר. 50 ימים זה די מכובד! אני עכשיו גם לא מפסיקה ספירה של רצף על כל חריגה קטנה, רק אם היא רצינית. למשל, אם אני מתאמת עם חברה שלי לאכול פיצה אישית טבעונית בחתול הירוק ביום הולדת שלי וזה נשאר בגדר אותה הפיצה האישית ולא הופך לחגיגה מטורפת של שבוע על ג'אנק, אז אני לא אפסיק את הספירה עבור זה. ככה אני נותנת לעצמי קרדיט על כל האוכל הבריא שאני אוכלת תוך כדי שמאפשרת לעצמי לחרוג ולחגוג קצת, כל עוד זה נשאר בגדר הקצת. אם כי אני פעמים רבות חוששת לעשות את זה, כי אני רגילה כבר לתזונה הזו והאוכל טעים לי, וכל פעם שאני חורגת ממנה זה סתם מטריף לי את החושים ומקשה עלי להנות מאוכל בריא וגם עולה יותר כסף לאכול במסעדות. לכן לאחרונה כאשר תכננתי ללכת לחתול הירוק עם חברה, שמחתי שהיא ביטלה בגלל שהיא אכלה לפני זה. כאמור, אני מרגישה שזה סתם מקשה עלי החריגות האלה ודווקא הרבה יותר קל לי להשתדל ללכת עד הסוף ולהיגמל לגמרי מאוכל מעובד מאשר לנסות לשמור את זה ברמת צריכה מתונה.

בדרך כלל כשאני חורגת מהתזונה זה כשאני במצב שבא לי הרס עצמי, שבא לי להוכיח לכולם שאני אפילו לא מנסה לאכול בריא, בעיקר לעצמי… אבל בגלל שהתרגלתי לעיכול יותר טוב שלא התאפשר לי קודם כשאכלתי אוכל מעובד כמו כולם והעיכול שלי יחד עם הגזרה הולך פייפן כשאני חורגת וגם בגלל שזה באמת עולה הרבה יותר כסף לאכול במסעדות ואני לא יודעת איך להכין בעצמי שווארמה טבעונית או המבורגר טבעוני טובים ואני עצלנית מדי כדי לטגן צ'יפס (הרבה יותר קל פשוט לזרוק כוסמת ועדשים לתוך סיר עם מים רותחים) אז בסוף אני תמיד חוזרת לאכול בריא ואני בכוונה לא לומדת איך להכין את הדברים האלה כדי שזה ישאר קל יותר עבורי לאכול בריא מאשר לאכול מעובד.

מבחינת ספורט – הספורט היחיד שאני אוהבת ועושה אותו באופן חצי עקבי הוא ריצה. לפני ניתוח שינוי המין שלי שהיה בסוף מרץ רצתי קבוע מספיק כך שהצלחתי לגמור מרתון מלא 42 קילומטרים תוך קצת פחות משש שעות במרתון תל אביב פברואר 2017. חודש לפני הניתוח הפסקתי לרוץ בעקביות ושבוע לפני הניתוח הייתי צריכה לעבור לתזונה דלת סיבים כך שאכלתי הרבה ג'אנק טבעוני בימים האלה ועליתי במשקל וזה גם הרגיש לא משהו. בשבוע שאחרי הניתוח הייתה לי המון בחילה. 3 ימים אחרי הניתוח אכלתי מעט וביום הרביעי והחמישי לא אכלתי בכלל כי ממש כאב לי וממש הייתה לי בחילה כנראה מכל האנטיביוטיקה ומשככי כאבים וחששתי שאני מגבירה את הכאב שהיה ממש היסטרי גם ככה דרך לחץ של המעיים הסתומים שלי על אזור הניתוח שכן עדיין אסור לי סיבים ועדיין אסור שיהיו לי יציאות עד שהחבישה הפנימית יוצאת. 5 ימים אחרי הניתוח הוציאו לי את החבישה הפנימית והכאבים ירדו היסטרית לרמה מאוד נסבלת לשם שינוי ואכלתי קצת פירות וברוקולי (אז משום מה הברוקולי היה ממש טעים לי ונדחיתי מאוכל מבושל). עדיין לא נתנו לי לקום ולא היו לי יציאות. למחרת נתנו לי לקום, הייתה לי יציאה, היה לי פיפי, הרגשתי הקלה עצומה בבחילה והיה כל כך כיף לעמוד וללכת. אכלתי יותר פירות וירקות טריים אבל עדיין הייתה לי יותר מדי בחילה כדי לאכול מבושל. שחררו אותי הבייתה יומיים אחרי זה והפסיקו לי אנטיביוטיקה אבל עדיין יש משחה אנטיביוטית עבור ההרחבות, ואז לקח לי עוד יום יומיים עד שהרגשתי מוכנה לאכול שוב מבושל. סך הכל לקח בערך 10 ימים מאז הניתוח עד שהתאבון שלי חזר לעצמו.

הסתבר שמכל הבקושי לאכול בגלל הבחילה שהייתה לי שירד כל המשקל שעליתי לפני הניתוח. אולי יצא לטובה שעליתי לפני הניתוח כדי שיהיה לגוף שלי ממה לחיות בזמן הזה. 🙂

חזרתי לשגרה שלי של לאכול בריא רוב הזמן עם חריגות מדי פעם. כעת שמתי לב שכל פעם שחרגתי שהיה לי דם בצואה, מה שנתן לי עוד סיבה להתמיד בלאכול בריא.

לא ניסיתי לרוץ שוב עד שעברו חודשיים וחצי מאז הניתוח, אם כי טכנית ההנחייה הייתה לחכות 3 חודשים. הייתי הרבה במיטה כי לעמוד וללכת כאב. לא בגלל חולשה. אבל כל השכיבה הזו באמת לאורך זמן החלישה אותי. כשחזרתי לרוץ ראיתי שאני כבר לא יכולה להגיע לאותם מרחקים ולשמור על ריצה. שילבתי הרבה הליכה יחד עם הריצה שלי. לפני הניתוח, במרחקים סבירים של עד 8 קילומטרים יכולתי לשמור על קצב של 10 דקות למייל ומתחת לזה. עכשיו זה מאתגר. ראיתי שאם אני מנסה לשמור על יותר מדי ריצה רצופה כדי לשחזר את הקצב שהיה לי לפני הניתוח, שאחרי זה קשה לי לשמור את הדם בראש ואני נוטה לסחרחורת ועלפון. ישבתי או שכבתי כשזה קרה כדי להחזיר את הדם לראש כך שלא הייתה סכנת התעלפות, אבל לפני הניתוח לא הייתי צריכה לעשות את זה.

אז כל החוסר פעילות הזו בהחלט החלישה אותי. אני מקווה שזו לא מגבלה הורמונלית על הסיבולת שלי. בכל אופן, אחרי שעברו אותם 3 חודשים כבר לא כואב לי מאז לעמוד וללכת או לרוץ אז אני מנסה לשכנע את עצמי לחזור לרוץ באופן קבוע אבל בינתיים ההתמדה שלי בכך לא משהו, בעיקר כי אני עדיין צריכה לעשות המון הרחבות והן מאוד ארוכות כי במקרה שלי יש לי או וגיניסמוס (התכווצות בלתי רצונית של הואגינה) או שבגלל שההרחבות שלי לא עקביות (בדרך כלל לפחות 2 ביום, לפעמים רק אחת, לפעמים 3 או יותר) העור מתרפא לא מספיק גמיש כך שאני צריכה להרחיב הרבה זמן. בדרך כלל ההרחבה הראשונה שלי כל יום לוקחת לי שעה, לפעמים שעתיים עד שאני מגיעה לעומק מלא והן אמורות לקחת 15, גג 30 דקות. אז בגלל ההרחבות, אני לא יוצאת הרבה כי אז זה גורם לי להרחיב פחות ואז אני משלמת על זה אחר כך בהרחבה ארוכה במיוחד. יחד עם זאת, הגיניקולוגית שבדקה אותי אמרה שדווקא לפי הבדיקה שלה אני עושה עבודה מעולה עם ההרחבות והיא חושבת שזה רק עניין של וגיניסמוס ושאני צריכה ללכת לפיזיותרפיסטית… אבל כשניסיתי לקבוע תור, התקשרתי באוגוסט 2017 והציעו לי תור במרץ 2018 והצלחתי בסוף למצוא תור עבור דצמבר 2017. בינתיים עד אז אני פשוט אצטרך כנראה לחיות עם ההרחבות הארוכות האלה, או שאולי אם אצליח להתמיד עם לעשות הרבה הרחבות ביום אולי העניין הזה יפתר לפני הפגישה עם הפיזיותרפיסטית.

ובכל זאת, הריצות שהספקתי לעשות מאז הניתוח:

20.6, 5.16 מייל, 1:10:13, 13:37 דקות למייל

24.6, 5.44 מייל, 1:08:17, 12:33 דקות למייל

6.7, 4.15 מייל, 0:50:23, 12:08 דקות למייל

7.7, 4.32 מייל, 0:51:07, 11:50 דקות למייל

8.7, 4.28 מייל, 0:50:06, 11:43 דקות למייל

9.7, 3.51 מייל, 0:45:32, 12:58 דקות למייל

11.7, 6.33 מייל, 1:18:09, 12:21 דקות למייל

14.7, 3.26 מייל, 0:35:04, 10:46 דקות למייל

15.7, 10.37 מייל, 2:16:16, 13:08 דקות למייל

18.7, 6.66 מייל, 1:15:12, 11:18 דקות למייל

19.7, 6.61 מייל, 1:31:14, 13:48 דקות למייל

23.7, 4.03 מייל, 0:36:19, 9:00 דקות למייל

27.8, 3.01 מייל, 0:35:12, 11:42 דקות למייל

אז עשיתי שתי ריצות ביוני, כמות מכובדת של ריצות ביולי וריצה אחת קטנה באוגוסט. לשמור על עקביות זה לא קל. אבל אני מנסה לשים לעצמי מטרה להיות מוכנה למרוץ הלילה של תל אביב באוקטובר ולמרתון תל אביב בפברואר 2018. גזרה זו לא הסיבה שאני רצה. גזרה יש לי בין אם אני רצה או לא, כל עוד אני אוכלת צמחי לא מעובד. ספורט נהדר עבור בריאות הלב, מערכת החיסון, שמירת חוזק שריר ועצמות, ומרגיש ממש טוב עבור הנפש ולכן אני רצה אבל ריצות לא ממש רלבנטיות לגזרה שלי. כבר יצא לי פעם לרוץ 60-80 קילומטרים בשבוע ועדיין להשמין כי אכלתי באותו שבוע ג'אנק במסעדות. הגזרה שלי זה כמעט לגמרי תוצאה של מה אני מכניסה לפה שלי ולקיבה שלי. כשאני אוכלת מזון צמחי לא מעובד, אני נוחתת על משקל נמוך ונשארת שם. כשאני אוכלת אוכל מעובד, המשקל שלי עולה. היות ואני טבעונית מסיבות מוסריות אני אף פעם לא אוכלת בשר וחלב כבר שנים, אבל אם הייתי אוכלת אותם אני סבורה שהייתה להם השפעה דומה לאוכל מעובד בשל תכולת השומן הגבוהה, חוסר הסיבים וכל התזונה המועילה שיש בצמחים לא מעובדים שהייתי מפספסת. אבל בהחלט אפשרי לאכול תזונה טבעונית לא בריאה אם היא מעובדת, כמו שאני אכלתי בתחילת ימי הטבעונות שלי כשעניין אותי רק מוסר ואקולוגיה. רק אחר כך נכנסתי גם לעניין הבריאותי.

וזהו. זה איך אני עם הגזרה הזו בגיל 37, עוד מעט 38, עם כולסטרול מתחת ל-150 בלי לקחת תרופות. אני אוכלת צמחי לא מעובד – תזונה טבעונית עם המון ירקות טריים, פירות טריים, קטניות ודגנים מלאים ללא שמן מזוקק, ללא מלח מזוקק וללא סוכר מזוקק עם חריגות פה ושם ועושה ספורט כשמתחשק לי. פעם יכולתי לאכול איזה ג'אנק שבא לי בלי לעשות ספורט בכלל ועדיין להישאר רזה. למען האמת, גם כשאני אוכלת ג'אנק אני עדיין רזה. אני פשוט אוהבת את הטלייה שלי וה-7 קילוגרמים שאני עולה כשאני אוכלת ג'אנק מספיקים כדי למחוק אותה. מאז שהתחלתי הורמונים, זה כבר לא מובן מאליו שיהיה לי אותה… וטוב שכך, שבגלל השטחיות המטומטמת האובססיבית שלי סביב טלייה אני אוכלת את מה שיעזור לי לצמצם סיכוי להתקף לב, שבץ, דמנציה, סכרת וסרטן… ושוב, אני ממש נהנית מכל הפירות ותבשילים שאני אוכלת. זה ממש לא סבל אם עובדים על להתרגל לזה. המוח לא נותן לנו לסבול ממה שאנחנו אוכלים לאורך זמן ומתאים את עצמו למה שזמין בסביבה שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *