אני מרגישה טוב

אני מרגישה טוב, נפשית. זה מוזר לי. אני לא רגילה להרגיש טוב נפשית. יש לי המון ציניות לגבי העולם ואני תמיד מנסה לשכנע את עצמי להוריד ציפיות כדי לא להתאכזב ובסוף מתאכזבת בכל זאת כי אני לא מאמינה שאני באמת יכולה לחיות בלי הדברים שאני מצפה מעצמי לא לצפות. אבל לאחרונה, אני אשכרא מרגישה טוב נפשית ולא ברור לי למה.

כל יום שאני קמה, אני מרגישה שיש לי מלא דברים לעשות ולהספיק. בתור התחלה, יש משימות בוורלד אוף וורקראפט, לנשנש פירות וירקות, לבשל את הסיר היומי ולאכול אותו ולעשות הרחבות. אחרי שעשיתי את כל אלה, יש גם לצאת לריצות, לכתוב בבלוג, אפשרות לצלם וידאו בלוג, אפשרות להתאמן על שירה, תופים, גיטרה או בס ואני הולכת לנסות לחזור לאנסמבל הגאה עכשיו. הייתה לי גישה לדברים האלה קודם בלי שהרגשתי שזה מביא לי אושר שיש לי גישה אליהם וכל המשימות היום יומיות האלה שנהיו כל החיים שלי אחרי הניתוח דיכאו אותי, גרמו לי להרגיש מוגבלת. אז מה קרה שעכשיו הם מביאים לי תחושה שיש לי עבור מה לחיות?

כשיצאתי מהניתוח האחרון ועדיין היו פניות לפעמים בלשון זכר, זה ממש שבר אותי ועשה חשק להסתגר בבית. איזה עולם אכזר זה שאחרי כל מה שעשיתי, אחרי כל הניתוחים, אחרי כאבי התופת בהתאוששות, אחרי הקול הנשי שלמדתי והאיפור שלמדתי עדיין לא רואים שאני אישה? איזה יצור פתטי ליצן אני שזה מצבי! מה השתנה מאז שעכשיו אני מרגישה בסדר עם עצמי? בתור התחלה, אני באמת הסתגרתי ואני חושבת שהבידוד הזה עזר לי לקבל הפסקה משלילות זהות. אבל נראה לי שיש פה עוד משהו. הדברים שאנשים אחרים אומרים לא כל כך פוגעים בי אם הקהל הפנימי שלי מרוצה. אני לא מדברת פה על סיסמא נדושה של "תאמיני בעצמך" או "אל תקשיבי לביקורת של אחרים". אני מדברת פה על זה שיש קריטריונים מסוימים שאני צריכה לעמוד בהם כדי שהקהל הפנימי שלי יהיה מרוצה, ואם אני עומדת ברובם, אותו הגיבוי שאקבל מאותו קהל פנימי יגרום לכך שלא אהיה כל כך פגיעה לביקורת של אחרים או לשלילות זהות של אחרים. זו לא סיסמא קלישאתית, אלא דברים שאני צריכה לעשות כדי להרגיש טוב עם עצמי, וכשאני לא עושה אותם אני ארגיש רע עם עצמי עד שאעשה אותם.

צילמתי וידאו בלוג שלי לראשונה מזה זמן מה, ולראשונה לא התחשק לי למחוק אותו. אהבתי את מה שראיתי – הפנים שלי עם איפור וכובע ואחרי כל השינויים שעשיתי, העבודה שעשיתי שצילמתי וערכתי את הקליפ, הרעיון שהוא מעביר שקרוב לליבי – טבעונות… שהצלחתי לבנות קליפ בו אני מסתכלת למצלמה, נראית ונשמעת יחסית נשית ומעבירה רעיון שאני מאמינה בו ומבטאת את עצמי… הכל ביחד גרם לי להרגיש מרוצה ממה שיצא ולראשונה לא לרצות למחוק את זה… ועד עתה תמיד רציתי למחוק, בין אם כי הרגשתי שהתוכן שלי לא מספיק שווה או שאני נראית ונשמעת גברית מדי כדי להרגיש בנוח עם זה שיראו אותי ככה.

זה שהצטלמתי עם כובע במקום פאה עזר לי גם להרגיש שאני מגיעה לזה ללא שימוש ב"תותבים" עד כמה שניתן, דבר שעזר להתגבר על מעטפת הציניות שלי לגבי העולם ולגבי עצמי.

שבוע הבא אני הולכת לחזור לאנסמבל הגאה. אני מקווה שהחשיפה המוגברת לאנשים לא תגרום לי להרגיש רצון להסתגר שוב כמו שקרה קודם. זה יהיה תמים מצידי לחשוב שזהו, "מצאתי את האושר". אושר זה דבר שבונים מיום ליום. הסיבה שאני מרגישה טוב עכשיו היא כי עשיתי משהו שגורם לי להרגיש טוב לגבי עצמי. אני צריכה להמשיך לעשות דברים כאלה כדי להמשיך להרגיש טוב ובדרך יהיו מכשולים ואני לא תמיד ארגיש טוב. ככה זה החיים עם עליות וירידות, אבל לפחות עכשיו אני רואה אופציה לעלייה. אני חושבת שזה גם עוזר שעשיתי באמת את השינוי כולל הכל, שעוזר לי עבור עצמי לדעת שאין לי עוד משהו לעשות בנידון – עכשיו אני צריכה למצוא את האושר "בחיים עצמם" ואני אוהבת את כל השינויים שעשיתי ושמחה שיצאתי מהשינוי הזה בשלום. רבאק, עברה שנה מאז הניתוח אף ואני עדיין מתלהבת מהאף שעשו לי.

אין לי שיער או גזרה מהממת, אז זה לא שאני נראית פצצה, אבל עם איפור וכובע אני נראית בסדר ויחסית נשית. אין לי רצון בחתונה או ילדים או מגורים משותפים כך שזוגיות במובן המקובל לא רלבנטית עבורי. הדברים שמקובל לשאוף אליהם עבור האושר לא מעניינים אותי. ככה, כמו שאני עכשיו, שיש לי תופים אלקטרוניים בבית שאני תמיד יכולה לנגן כשבא לי, וורלד אוף וורקראפט שאני תמיד יכולה לשחק עם 24 דמויות, גוף שאני יכולה לקחת לריצות ולעשות מרתון פעם בשנה, מוח שיכול לקלוט מה קורה סביבו ולספוג מוצרי תרבות כגון משחקי הכס, ריק ומורטי, ווסטוורלד, הסדרות והסרטים של מארוול, אוכל שהוא גם טעים, גם בריא וגם טבעוני שיתן לי את הסיכוי הטוב ביותר להישאר עם גוף ומוח מתפקדים ללא צורך בשרותי סעד… יש כל כך הרבה טוב להנות ממנו בעולם וכיף לי לקום כל יום לבד ולהנות מהדברים האלה ולהיפגש עם אנשים. כך זה מרגיש לי כרגע. אני בטוחה שזה לא ירגיש ככה תמיד, אבל כך זה מרגיש לי כרגע… ומה יהיה מחר? מחרתיים? לגבי זה, הקהל הפנימי יעיד, ואני אצטרך להענות אליו ולעשות דברים שירצו אותו כדי להרגיש טוב שוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *