המסע שלי עם אוכל

פעמים רבות כשאני מספרת לאנשים על התזונה שלי, הם אומרים לי שהם בחיים לא היו יכולים לאכול ככה, שזה נראה להם קשה מדי. אבל אני בעצמי לא תמיד אכלתי ככה ואני בעצמי חורגת ממנה לפעמים. רציתי לשתף את המקום התזונתי ממנו התחלתי, בתקווה שאם אראה כמה רחוקה הייתי מלאכול בריא ועד כמה השינוי של ההרגלים שלי היה קיצוני, שיהיה ברור שכל אחת ואחד יכולה לשנות הרגלים מקצה לקצה.

אף פעם לא הייתי שמנה או אפילו מלאה. תמיד הייתי רזה. אצלי תנודות המשקל הן בין רזה עם בטן שטוחה כשאני קמה משינה ומלאה לפני השינה כשאני אוכלת בריא לבין רזה עם בטן "הריונית" כל היום כשאני אוכלת מעובד, אבל הפנים שלי ויתר הגוף תמיד היו רזים. בערך שנתיים אחרי שעברתי לטבעונות התחלתי בטיפול הורמונלי עבור שינוי המין שלי מזכר לנקבה אשר הגביר את הנטייה של הבטן שלי להתנפח וזה הציק לי. בנוסף לכך, ראיתי דמנציה מתרחשת במשפחה ורציתי לברר מה אני יכולה לעשות כדי למנוע את זה.

אבל לפני זה, בוא נחזור אחורנית ואגולל מאיזה כיוון באתי. פעם שנאתי ירקות ובקושי סבלתי לאכול פירות. כשניסיתי לאכול עגבניות הקאתי. הייתי מכינה בבית פסטה בולונז, היה אפילו כינוי עבורה על בסיס השם הקודם שלי… או שהייתי אוכלת פיתה עם פסטרמה ומיונז וגבינה צהובה (שגם זכתה לכינוי על בסיס השם הקודם שלי), או פיתה עם חביתה, או שניצל וצ'יפס או שניצל ואורז לבן. הדבר הכי בריא שהיה נכנס לפה שלי זה לחם עם חמאת בוטנים וריבה. לפעמים הייתי אוכלת בחוץ המבורגר וצ'יפס או פיצה.

מתישהו השתכנעתי שטבעונות זו הדרך הנכונה מוסרית ואקולוגית, אך לא ראיתי את עצמי חיה בלי השניצלים של אמא. התחלתי להתנסות בלאכול סלט שניצל במקום שניצל עם צ'יפס. חתכתי ירקות, הטבעתי אותם במיונז, חתכתי שניצל לקוביות ושמתי מספיק שניצל כדי שבכל ביס יהיה חתיכת שניצל. זה היה הצעד הראשון שהרגיל אותי לסבול את הטעם של ירקות.

מתישהו החלטתי להיות צמחונית כשלב מעבר לפני טבעונות. הקצבתי לעצמי 6 חודשים להיות צמחונית. כשאכלתי בשר, שניצל וצ'יפס היה ברירת המחדל למה שהכי אהבתי לאכול. כמעט ואף פעם לא אכלתי מוצרי חלב אלא אם כן זה בא בצ'יזבורגר או בסנדביץ' עם פסטרמה או בפיצה. עכשיו שבשר כבר לא היה חלק מהתפריט שלי, פתאום פיתחתי אהבה חזקה למוצרי חלב. הייתי מתה לחזור הבייתה לסנדביץ' עם קוטג' וחביתה. אכלתי פיצות בפאב בו עשיתי סאונד.

ואז, אחרי חצי שנה, כמו שהחלטתי מראש, עברתי לטבעונות. בהתחלה זה היה רק מטעמי מוסר ואקולוגיה. נהניתי ממגוון אפשרויות של תחליפי בשר טבעונים עבור נקניקיות, שניצל, המבורגרים ושווארמה שהיו זמינות בקלות הודות למעבר שלי מחיפה לאזור המרכז. זה לקח ממש מעט זמן עבור בלוטות הטעם שלי להסתגל לזה ולהנות מזה לא פחות מהגרסאות הלא טבעוניות. מאחת שאכלה כל הזמן במקדונלדס הפכתי לאחת שאכלה כל הזמן בשווארמה הטבעונית. אז קראו לה השווארמה הצמחונית. הייתה תקופה שאפילו עבדתי שם. הלכתי הרבה גם לבודהה בורגר ביהודה הלוי שהיום כבר לא קיים, לימי הבופה שלהם בסופשבוע וניסיתי למלא את הצלחת עד אפס מקום בשלל תחליפי בשר מטוגנים וצ'יפס. מאוד אהבתי את מנת הפסטה רוזה שלהם.

בבית, בשלב הטבעוני המעובד שלי, הייתי מכינה לעצמי סנדביצ'ים של פיתות מקמח מלא עם חסה, מלפפון ושווארמה טבעונית מסייטן. (חלבון חיטה, שמעבדים לחם ומשאירים רק את החלק החלבוני בו) שתיתי הרבה קוקה קולה. התזונה שלי אמנם הייתה טבעונית, אבל ממש לא הייתה בריאה וכשהתחלתי טיפול הורמונלי וצירפתי לזה אסטרוגן וחוסם טסטוסטרון, הבטן שלי כאמור התנפחה יותר וזה הציק לי להיות עם בטן כה חסרת פרופורציה ביחס ליתר הגוף שלי שנשאר רזה. אכלתי מזון מטוגן מסוג כלשהו כל יום, בין אם זה היה המבורגר טבעוני, נקניקיה טבעונית או שווארמה טבעונית וצ'יפס או פיצה טבעונית. בימים שבהם נגמר לי כסף מרוב אוכל שקניתי במסעדות, התקיימתי כמה ימים על לחם וקולה עד שנכנס שוב כסף. סוג של צום מיצים רעילים?

אגב, בימינו שכבר נדיר שאני אוכלת במסעדות ואני מבשלת כל יום, במקום לגמור את הכסף שלי כל חודש על אוכל, כל חודש שאני לא אוכלת במסעדות אני חוסכת כסף כך שהתזונה הזו טובה גם עבור הכיס שלי. "אז תאכלי במסעדות באופן מתון" אתם אומרים? אז זהו, שכל פעם שאני אוכלת משהו מעובד, זה מחדש לי את ההתמכרות ואני לא מצליחה להפסיק לאכול במסעדות עד שהיתרה בבנק אפס. הרבה יותר קל לי רוב הזמן לשמור על ההרגל הבריא מאשר לנסות להיות מתונה.

כדי לסבר את העין לגבי ההבדל בין גודל הבטן שלי על אוכל טבעוני מעובד לבין גודל הבטן שלי על אוכל טבעוני לא מעובד, הנה תמונה שלי למחרת קמה משינה אחרי התהוללות של כל ימים על ג'אנק פוד. אני רק רוצה לציין שהתמונה הזו היא לפני ניתוחים שעברתי, כך שהפנים שלי אז נראו הרבה יותר גבריות.

13 במרץ 2015

בעוד היום, אני נראית כך כשאני קמה משינה…

25 בספטמבר 2017

היות והבטן שלי הציקה ופחדתי לגמור יום אחד עם דמנציה או התקף לב, ביררתי באינטרנט איזה אופציות יש לתזונה בריאה ומרזה טבעונית. הכיוונים שביררתי העידו לי שלאכול דברים צמחיים בצורתם השלמה והלא מעובדת יותר בריא וגם על הדרך מרזה מאשר לאכול מזון מעובד. הסתבר שחלק ניכר ממקרי הדמנציה הם וסקולריים, כלומר כתוצאה מפגיעה בתפקוד כלי הדם, בדומה לגורמים להתקף לב. מה פוגע בתפקוד כלי דם? בשר, חלב, דגים, שמן מזוקק, מלח מזוקק, סוכר מזוקק ואוכל מעובד. מה עוזר לתפקוד כלי הדם? פירות טריים, ירקות טריים, קטניות שלמות, דגנים שלמים, פטריות, זרעים, אגוזים ושקדים. אם זה צמח שראוי למאכל אדם בשלמותו, זה מסייע לבריאות ולגזרה. אם זה לא צמחי או מעובד, זה פוגע בבריאות ובגזרה.

משהו שמאוד עזר לי למצוא את הדרך להתקיים על תזונה פחות מעובדת, זה ששותף לדירה הכין מג'דרה וכשטעמתי את זה, לא יכולתי להפסיק לרצות לאכול עוד ועוד. שאלתי אותו באיזה תבלינים הוא השתמש – כורכום, כמון, קצת פלפל שחור וקצת פפריקה מתוקה. עבדתי על להכין מג'דרה משלי, הוספתי לה פטריות, בישלתי אותה עם אותם התבלינים בהם הוא השתמש אבל בלי שמן ובלי מלח, כדי לשמור את המג'דרה נקייה מרכיבים מעובדים משמינים וסותמי עורקים. מצאתי את עצמי מצליחה להתקיים בכיף מסיר אחד גדול של מג'דרה פעם ביום, וביתר היום נשנשתי המון סלטי פירות וירקות. הפירות והירקות היו חימום למנה העיקרית, שבדרך כלל סתמה אותי ולקינוח אכלתי עוד סלט פירות כדי "לוודא הריגה". וזה בגדול איך שאני אוכלת היום בשגרה.

אגב פטריות, הייתה לי פוביה מטורפת מפטריות. זה לא נתפס אצלי כאוכל ונראה לי כמו משהו מכוכב לכת זר, אבל רציתי שיהיה לי מרקם רך בשרי באוכל שלי שהתגעגתי אליו מתחליפי הבשר (בשלב הזה כבר הייתי רגילה לתחליפים ולא התגעגתי ממש לבשר) אז ידעתי שאין ממש אופציה אחרת אלא לנסות להתרגל לפטריות בכל זאת. הסתבר לי, כשעשיתי את ההחלפה והתרגלתי לזה, שפטריות ממש טעימות… ועדיין, בגלל הפוביה שלי, היו כמה שבועות שהיו לי סיוטים בהם אני עשויה מפטריות ואני חותכת חלקים מעצמי ואוכלת את עצמי. היום אני אוכלת פטריות כל יום בשלווה ובכיף, אבל כדאי לקחת בחשבון עד כמה הייתי שלילית פעם לגבי פטריות כדי להבין שזה היה שינוי משמעותי עבורי.

התחלתי לנסות לאכול ככה בערך לפני 3 שנים, כמה חודשים אחרי תחילת שינוי המין שלי שכבר לא הייתי מוכנה לקבל את הבטן המתנפחת שלי ופחדתי לגמור יום אחד דמנטית. כמו קודם, זה לא קרה בבת אחת. עדיין הייתי רגילה לאוכל מטוגן, והיה לי קשה לחיות בלעדיו כשהזכרון שלו כל כך טרי. אבל מצד שני, התחלתי לראות שהתזונה הזו עובדת ממש כמו מתג… כשאכלתי כמה שבא לי מאוכל טבעוני לא מעובד הבטן הלכה והתכווצה ולראשונה בחיי מאז שאני זוכרת לא היה לי שלשול. חשבתי שפשוט ככה אני, בן אדם משלשל. פתאום גיליתי שיש אוכל מסוים שאם אני אוכלת אותו ואוכל מסוים שאני לא אוכלת אותו, הבטן עובדת סבבה. בצד השני של המתג, כשחזרתי לאכול מטוגן כמו קודם, הבטן התנפחה. תהיתי מה הגבול שלי, כמה הבטן שלי יכולה להתחטב. ראיתי גם שכל פעם שאכלתי מעובד, שזה הקשה עלי לחזור לאכול בריא. לאכול מעובד רק הגביר את התאבון לאוכל מעובד. במקום שהאוכל המעובד ישביע אותי, הרגשתי שהוא מרעיב אותי, גם כשאני מפוצצת, לנסות לדחוף עוד ועוד ועוד למרות שכואב. לא הצלחתי לשמור את זה כמשהו שאני אוכלת באופן מתון. אז התחלתי לקבוע לעצמי מטרות לשמור על רצפים הולכים וגדלים של להימנע ממזון מעובד – שבוע, אחר כך שבועיים, אחר כך חודש, אחר כך חודשיים… כל פעם שהצלחתי להגיע לרצף יותר ארוך כך הרגיש יותר גרוע כששברתי את הרצף. הגוף התרגל לטוב ואיבד את החסינות שלו לג'אנק פוד. הרגשתי פיזית ממש רע כשהייתי חורגת מהתזונה הבריאה, אבל האוכל היה כה ממכר שלא יכולתי להפסיק עד שממש כאב לי. כל פעם שחרגתי אני ריעננתי את ההתמכרות, אז הייתי צריכה להגיע למצב שאני ממש סובלת כדי לחזור לאכול בריא.

וכך הייתי בפינג פונג בשנים האלה, ולאט לאט, עם הזמן, הפינג פונגים הולכים ופוחתים והחריגות נהיות פחות ופחות דרמטיות ופחות ופחות תכופות. אני עדיין לא מאה אחוז נטולת אוכל מעובד, עדיין יש לי חריגות, אבל אני כל הזמן משתפרת בהתאקלמות שלי למזון לא מעובד.

זה לא משהו שקרה סתם ככה. הייתי צריכה להשתמש באסטרטגיות מסוימות כדי לגרום לזה לקרות. קודם כל, סביבה סביבה סביבה. הייתי צריכה לשלוט בסביבה שלי כמיטב יכולתי. לא קניתי שום דבר מעובד עבור הבית. אם רציתי לאכול מעובד הייתי חייבת ללכת למסעדה או להזמין משלוח הבייתה ויש גבול כמה תקציב יש לי לזה. אני מבשלת כל יום ודואגת להיות שבעה מאוד כל יום, כדי שלא אחשוב על אוכל ואתפתה לאכול משהו לא בריא. זו לא דיאטת כסאח. דיאטות כסאח לא עובדות כי ברגע שאני חוזרת לאכול כמו שאכלתי קודם, הבטן הנפוחה, חוסר העיכול ולמען האמת יש מצב שגם דכאונות חוזרים. כשהתחלתי בטיפול הורמונלי ועדיין אכלתי מעובד, הייתי בוכה שעות כמה פעמים בשבוע. כשאכלתי בריא עדיין היו הרבה זמנים שהייתי מתוסכלת, אבל זה לא הגיע לרמה שהרגשתי צורך לבכות כל כך הרבה ושהרגשתי אובדנית. למדתי מאז גם כל מיני רעיונות פסיכולוגיים שעזרו לי לשמור על הנפש שלי והמעבר שעשיתי, שלפני חצי שנה סיימתי, גם עזר המון לשיפור התחושה שלי עם עצמי. אך השינוי שנראה לי היה הכי קריטי למען השלווה הנפשית שלי, הוא לדעתי השינוי התזונתי, שכנראה איכשהו השפיע על הביוכימיה של המוח שלי.

אז באופן אירוני, למרות שחשבתי שלא תהיה לי הנאה בחיים כי אין לי יותר אוכל מעובד טעים בחיים, אני דווקא מרגישה היום הרבה הרבה יותר טוב נפשית מקודם, הרבה יותר יציבה רגשית. במקום להיות תלויה באוכל מעובד כדי לקבל זריקת דופמין שנשארת רק לזמן שאני אוכלת אותו אבל אז אני מוטרפת בכל יתר הזמן, היום אני מרגישה הרבה יותר שלווה בשיגרת היום יום מקודם ואני התרגלתי לאוכל לא מעובד ואני מאוד נהנית ממנו. אוכל כבר לא עושה לי "וואו, זה כל כך אדיר!" כמו קודם, אבל הוא עדיין מאוד טעים וזה שווה את השלווה הנפשית בשגרה שיש לי עכשיו ביחס לטירוף המתמיד שהרגשתי קודם. כלומר, בסך הכל אני מרגישה שאני נהנית מהחיים יותר. אני מרגישה שאוכל כבר לא שולט בי. אני פשוט אוכלת כל יום, זה טעים ואני ממשיכה עם היום שלי.

ראוי לציין שבמקביל לשינוי התזונתי גם התחלתי בריצות, ולצאת לריצה ארוכה זו דרך נהדרת לגרום לי להרגיש "וואו" כמו שהיה לי עם אוכל מעובד גם עם אוכל שהוא לא מעובד והרגשתי שפעילות גופנית עזרה לתרום עוד למען היציבות הנפשית שלי. אבל גם מבחינת הגזרה, העיכול והנפש – ספורט לא היה יכול לפצות על תזונה לקויה. כל פעם שחרגתי מהתזונה הבריאה, שילמתי מחיר בכל התחומים הנ"ל. היו שבועות שרצתי כמות מטורפת של 60-80 קילומטרים ועדיין התנפחתי באותם שבועות כי אכלתי במסעדות מזון מעובד. לעומת זאת, היו שבועות וחודשים שלא הייתי רצה בכלל והגזרה והמשקל נותרו בעיניהם כל עוד דבקתי בתזונה. הרגשתי פחות יציבה נפשית בלי הספורט, אבל עדיין כל עוד דבקתי בתזונה זה לא התקרב לחוסר היציבות הרגשית שהייתה לי כשהתחלתי הורמונים ועדיין אכלתי בעיקר ג'אנק פוד.

אז כמה שספורט זה נהדר ואני בעד חשוב לי להדגיש שהתזונה היא זו שצריכה להיות בעדיפות העליונה ואם צריך לבחור בין לחפף תזונה או לחפף ספורט עדיף לחפף בספורט.

כאמור, זו דרך חיים, לא דיאטת כסאח… ברגע שאני מפסיקה לחיות ככה המשקל, הגזרה, העיכול והנפש מתקלקלים אצלי. אבל לאט לאט, מפינג פונג לפינג פונג, החלק של המוח שמכור לג'אנק פוד נחלש אצלי ואני יותר ויותר אוהבת את השלווה הזו שיש לי עכשיו ורוצה לשמור עליה ולאבד אותה עבור תענוג רגעי של מזון מעובד הולך ונהיה פרוספקט פחות ופחות אטרקטיבי. המסע שעברתי כדי להגיע עד הלום היה לא קצר ובתרבות שלנו בה מזון מעובד נמצא סביבנו בכל פינה, אני בספק שאי פעם אגיע למצב שאני מאה אחוז נמנעת ממנו אבל אני כל הזמן מתקרבת למאה אחוז הזה יותר ויותר, כי השלווה הזו יותר מדי טובה כדי לוותר עליה והיום אני מוצאת את ההנאה שלי בדברים אחרים – וורלד אוף וורקראפט, לכתוב בבלוג, לפגוש חברים, לנגן, לרוץ. זה לא שלא עשיתי דברים אחרים חוץ מאוכל עבור ההנאה שלי גם קודם, אבל קודם אני מרגישה שאוכל היה הדבר הכי טוב בחיים שלי וכל היתר היה פילרים (fillers) עד לארוחה הבאה, מבחינה נפשית, והיום אני מרגישה שלהיפך, אוכל זה נחמד וכיף, אבל יותר נחמד זה לגמור איתו ולהמשיך הלאה לדברים אחרים בחיים.

אז לא, אני אף פעם לא הייתי שמנה. תמיד הייתי רזה. פשוט לפעמים הייתי רזה עם בטן ממש גדולה. עכשיו אני רזה עם בטן שטוחה כשאני קמה משינה ובטן בינונית לפני השינה… וכל פעם שאני חורגת מהתזונה הבריאה, היא מתנפחת המון עד שאני חוזרת לאכול בריא ואז אחרי כמה שבועות שאני חוזרת לתזונה הבריאה הנפח יורד. כאמור, כמו מתג הפעלה. מזון בריא? בטן נהיית שטוחה כשאני קמה. מזון מעובד? בטן מתנפחת. אני לא מהמקרים הדרמטיים האלה של מישהי שהייתה אוביסית ועכשיו היא יכולה להיות דוגמנית. גם היום, רוב הזמן אני לא מסתובבת עם בטן שטוחה כי רוב הזמן הבטן שלי לא ריקה, וכשהיא לא ריקה היא לא שטוחה. הפואנטה שלי היא, שזה היה חשוב לי מספיק שעשיתי שינוי מקצה לקצה בהרגלי האכילה שלי… וכשראיתי כמה זה טוב עבור הנפש שלי, עבור העיכול שלי וכן, עבור הגזרה שלי, זה נהיה עוד יותר חשוב לי ואני ממש לא ששה בימינו לחרוג מהתזונה הזו שעוזרת לי להרגיש הרבה, הרבה יותר טוב מאי פעם – פיזית ונפשית.

אל תפלו בפח של דיאטות כסאח למיניהן. אל תפלו בפח שהאופציות שלכם ושלכן זה לוותר על הנפש, הבריאות והגזרה ולאכול איזה זבל שבא לכן ולכם או לעשות דיאטת כסאח. יש עוד אופציה: שינוי אמיתי… ושינוי אמיתי זה שינוי שאפשר לשמור עליו כל החיים, וזה לא דרך הרעבה זמנית וטירוף אידיוטי של לנסות להתנגד לתחושת הרעב הטבעית שלנו לכמה שבועות או חודשים כדי להיכנס לשמלה או בגד ים או גי'נס צמוד עבור ארוע מיוחד ואז לחזור לשיגרה הקודמת ועוד לצפות שהתוצאה תישמר. זה לאכול בריא שפע מזונות צמחיים לא מעובדים עד שובע מלא ולתת לגיזרה לנבוע מכך באופן טבעי, וזה מתחיל מהחלטה לשמור על הסביבה שלנו נטולת מזון מעובד בנוסף לנטולת מזון מן החי… מבטיחה לכם שגם אני, עם כל התהליך שעברתי, אם היום הייתי מאפשרת כל יום לעוגה להיות בבית ביחד עם הפירות במקום שיהיו בבית רק פירות, שהייתי אוכלת כל יום עוגה במקום פירות. אני מכירה במגבלות כוח הרצון ומגבלות המוח האנושי שלי ועובדת ביחד איתו, לא נגדו… כדי למצוא דרך בה אוכל לחיות עם אוכל בריא בלי להטריף את עצמי ולהיות בשלווה עם אוכל כדי שאהיה פנויה לחיות ולעשות דברים אחרים שמעניינים אותי…

כגון לכתוב בלוג פוסט על אוכל. 🙂

לסיכום: היום אני כבר לא מקיאה עגבניות, אלא אוכלת אותן כל יום. היום כבר אין לי סיוטים מפטריות – אני אוכלת אותן כל יום. היו אני כבר לא במצב שאני לא רואה איך אני חיה בלי שניצל. אני חיה בלעדיו כבר שנים רבות. היום אני כבר לא גומרת ליטרים של קולה בשבוע. אני אוכלת במקום זה פירות. השינוי לא התרחש אצלי בבת אחת, אלא בשלבים לאורך שנים עם חריגות עד היום אך הולכות ופוחתות. אם אני יכולה לעשות את זה, סיכוי לא רע שגם אתם יכולים.

בהמשך אארגן משהו כדי להראות איך יום טיפוסי שלי הולך מבחינת האוכל שאני אוכלת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *