בשבוע האחרון אני עושה ניסוי – דיאטת אלימינציה מוגבלת כדי למצוא מזונות שגורמים לי גזים בבטן ומנפחים אותה אחרי האוכל, מעבר למה שאני כבר יודעת שמזון מעובד מנפח אותי, כי גם כשאני נמנעת ממזון מעובד מספיק זמן כדי להוריד את המשקל שעליתי ממזון מעובד (בערך חודש על כל שבוע חריגה) יש לי התנפחות די רצינית אחרי הארוחה שיורדת רק למחרת לאחר יקיצה וגם כשאני חורגת מתזונה לא מעובדת, כמעט כל ההתנפחות שלי הולכת לבטן… זה גם לא הגיוני שתוך שבוע של שילוב מזון מעובד בתזונה בו אני עולה 7-9 קילו שחלק כה נכבד מזה יהיה שומן, למרות שלוקח חודש להוריד את זה חזרה אז זה גם לא יכול להיות הכל משקל מים.

אז התאוריה שלי היא, שחלק מזה גם עניין של בקטריות מעיים. כשאני אוכלת מזונות מעובדים, זה עושה שמות בבקטריות המעיים שלי והמלחמה בין הבקטריות שניזונות מסיבים והבקטריות שניזונות משומנים יוצרת הרבה גזים שמנפחים לי את הבטן. לכן אני כה רגישה לשינויים תזונתיים וגם חריגות קטנות יש להן תוצאות גדולות עבורי. אז אני מנסה עכשיו סוג תזונה שנקראת low fodmap, ביחד עם ההגבלות שלי של המנעות ממזון מעובד כדי שלא אשמור משקל מים ושומן מיותרים וכמובן… כדי לייעל את זרימת הדם ולשמור על הבריאות ועל רמת העיכול. עם הזמן, זה אמור לאפס את בקטריות המעיים שלי ואז אעשה ניסויים ואשלב מזונות שאכלתי קודם כדי למצוא מה בדיוק עושה לי גזים ומה לא.

כתוצאה מכך, אני החלפתי אורז מלא ועדשים עם תפוחי אדמה. המון תפוחי אדמה. רוב הקלוריות שלי בשבוע האחרון באות מתפוחי אדמה בלי שמן, בלי מלח, ולצורך ניסוי ה-low fodmap גם בלי תבלינים שהם דווקא ככלל כן חלק מתזונה לא מעובדת בריאה… פשוט זורקת תפוחי אדמה אל תוך סיר מלא מים ואחרי שעה אוכלת אותם עם ירקות שאמורים לא לעשות גזים: חסה, מלפפונים, עגבניות ופלפל אדום, בלי הכרוב סגול, בצל וברוקולי שאני בדרך כלל אוכלת. כמו כן, אני אוכלת רק פירות שאמורים להיות נחמדים לקיבה: תותים, ענבים, תפוזים, מנדרינות, בלי התפוחים ובננות שאני בדרך כלל אוכלת.

חששתי שלא אקבל מספיק חלבון על מנת להתחזק באימוני הריצה שלי… ובכן, הורדתי 3-4 דקות מזמן ה-10 ק"מ שלי של שבוע שעבר בלי להתאמץ בכלל כאשר שבוע שעבר התאמצתי לעשות את הזמן שעשיתי. אז כן, אני התחזקתי… כן, בתפוחי אדמה יש מספיק חלבון… לא, תפוחי אדמה לא משמינים כל עוד אוכלים אותם בלי שמן ובלי מלח… להיפך, אני מתקשה לאכול את הקילו וחצי שאני אמורה לאכול כל יום כדי להשיג 2000 קלוריות יחד עם הפירות וירקות שאני אוכלת. חלק מהימים אני אוכלת קילו וחצי, חלק פחות, לפי התאבון, אני כרגיל אף פעם לא מגבילה כמויות… אז כן, אני גם מורידה את המשקל שעליתי מהג'אנק שאכלתי לפני שבועיים אבל זה צפוי כי תמיד יש לי משקל שאני נוחתת עליו כשאני נמנעת ממזון מעובד: 56-58 קילו ואני כרגע על 61.5 קילו כאשר לפני שבועיים עליתי אל 65 קילו משבוע של מזון מעובד ולפני שבוע הייתי 63 קילו. כן, חלק מזה זה גם הריצות, אבל אם לא הייתי מקבלת מספיק חלבון ואנרגיה ממה שאני אוכלת, אז לא הייתי יכולה לרוץ ועוד לרוץ יותר טוב מאשר שבוע שעבר.

אז לא, תפוחי אדמה לא משמינים, לא חסר בהם מספיק חלבון, הם ממש זולים (מה שמשאיר לי הרבה כסף לקנות תותים וענבים שיחסית יקרים) והכי קל פשוט לזרוק אותם לתוך סיר, לעשות דברים אחרים בינתיים ואז כשהם מוכנים לשבת מול סרט או סדרה, לפתוח את תפוחי האדמה ולקחת ביסים יחד עם סלט ירקות צבעוני שמוסיף לזה טעם ועניין ולקנח או להקדים (או גם וגם) עם פירות. 🙂

אז גם אם הניסוי הזה יכשל ולא אצליח למנוע את התנפחות הבטן שלי אחרי האוכל, בזאת התחסל כל חשש שלי שאפשרי לא לקבל מספיק חלבון על צמחים כל עוד אוכלים מספיק ואני רואה שאם אני עצלנית ורוצה לחסוך כסף, לזרוק תפוחי אדמה לתוך סיר מלא מים זה לגמרי אופציה טובה ובריאה.

וכעת דמיינו לעצמכם את מנגינת הפתיח של צבי הנינג'ה באנגלית, רק עם המילים האלה בסוף:

Heroes eating plant food… Potato power!

…כי היו צריכים להחליף את הפיצה בתפוחי אדמה כדי לשקף את המזון שבאמת נותן כוח ומאפשר להתחטב!

היי, זו הטבעונאצית החלשה שגמרה שלשום 12 ק"מ במרוץ הנשים של תל אביב 2018. אם היה מקצה יותר ארוך הייתי לוקחת אותו, אבל לא קיים מקצה יותר ארוך במרוץ הנשים. אני כן עשיתי ב-2018 חצי מרתון במרתון תל אביב וב-2017 עשיתי מרתון מלא. ב-2018 עשיתי רק חצי מרתון כי לא חזרתי לשוונג אימונים מספק עבור מרתון מלא מאז הניתוח שלי במרץ 2017. אולי בשנת 2019… וכעת, משהתייחסתי לאד הומינם שאני חיוורת וחלשה כי אני טבעונית, לענייננו!

"איזו תרומה גדולה את תרמת שאת כופה עלי טבעונות?" טיעון נפוץ שאני שומעת מופנה כלפי. כאילו שאם לא הייתי פוצה פה, אז הייתה פה פחות כפייה. חשבתי עוד על הדיון שקיימתי לא מזמן עם פלוני על טבעונות ומה למדתי מהדיון הזה ועוד דיונים להם האזנתי מאז.

קודם כל, נתתי לו כל הזמן לקפוץ מנקודה לנקודה. כל פעם שאני שללתי טיעון במקום להתעקש על כך שנגיע למסקנה לגבי הטיעון הזה ושתהיה התייחסות אל השלילה שלי, הוא קפץ לטיעון אחר, וכך הלכנו במעגלים, רודפים אחרי טיעונים במקום להתייחס לכל טיעון לגופו של טיעון, לראות אם הסכמנו ואם לא הסכמנו להבין למה לא הסכמנו ורק אז לעבור לטיעון הבא. נתתי לו כך לשלוט בדיון וכל הזמן להסיט את המטרה למקום חדש ואז לא משנה כמה פעמים שללתי את הטיעונים שלו הוא פשוט עבר לטיעון אחר.

למשל החלק הזה:

– טוב, אז לפחות הסכמנו שטבעונות מוסרית יותר מחוסר טבעונות

– אממ.. בהנחה שאת דואגת מוסרית קודם לבני אדם אז כן.

לא, זה לא עובד ככה. אנחנו צריכים לדבר על כל טיעון מוסרי בנפרד. אני לא יכולה להגיד למשל שמוסרי לאנוס כל עוד אדם לא רוצח. אמנם לא הצלחתי להגיע איתו להסכמה שטבעונות זו דרישה מוסרית שמתבקשת מזכויות אדם בסיסיות, אבל אם הסכמנו לפחות שטבעונות היא מעלה מוסרית, היא מעלה מוסרית בלי קשר למעלות מוסריות אחרות. אם אנחנו משווים שני בני אדם ששניהם עושים אותם דברים בחייהם חוץ מדבר אחד, שאחד טבעוני ואחד לא טבעוני, האם הטבעוני מקיים מעלה מוסרית שהלא טבעוני לא מקיים? אני מרגישה שזה מטומטם שאני אפילו צריכה לרשום את זה, שני חצאי המשפט נשמעים לי נוסח שונה של אותו הדבר.

האם לתרום צדקה לעני X מפסיק להוות מעלה מוסרית אם אני לא תורמת גם לעני Y? אני מצטערת, אם אני לא תורמת לעניי אפריקה או לעניי עירי, זה לא הופך להיות טבעונות לחוסר מעלה מוסרית. כל אחת מאלה הן מעלות מוסריות בפני עצמן. מעלות הן מעלות בלי קשר לכל יתר הדברים שאדם עושה או לא עושה. אם אתה חושב שחשוב יותר לתרום לעניי עירך מאשר לעניי אפריקה, זה לא שולל את זה שלתרום לעניי אפריקה זו מעלה מוסרית.

בנוסף לכך, כמו שכבר טענתי בדיון עצמו, אדם צריך לאכול כך או כך. לכן, בלי קשר לכל דבר אחר שאתה עושה עם הזמן והכסף שלך או כל משאב מוגבל אחר, זו לכל הפחות מעלה מוסרית לקנות אוכל בו הפגיעה מצומצמת עד כמה שניתן באופן סביר (למשל חיות שמתות כתוצאה מחרישת שדות) כל עוד האוכל הזה מספק לך את כל מה שאתה צריך כדי לחיות באותה מידה כמו אוכל שכן מערב בהכרח פגיעה בחיות בכוונה ובקנה מידה הרבה יותר גדול ומיותר… (למשל בתי מטבחיים דחוסים עד אפס מקום בחיות)

…דבר שלפי ארגון הבריאות העולמי, זו המציאות – שטבעונות מתאימה לכל שלבי החיים.

אני הרי לא יכולה לתקן את כל העוולות בעולם. אני לא יכולה להביא עכשיו שלום עולמי, שלום במזרח התיכון ולמנוע את כל האונס, רצח וגניבה בעולם. אבל כך או כך אני צריכה לאכול. אני יודעת היטב איך לזרוק תפוח אדמה או בטטה לתוך סיר. אני יודעת איך לחתוך פירות וירקות. אני יודעת איך להשרות קטניות יום לפני שאני מבשלת אותן. כל אלה דברים שכמעט כל אחד יכול בקלות לעשות ומי שלא יכול מתבקש שיקבל סיוע סעד, שזה כבר נושא בפני עצמו. אנחנו לא מדברים פה על שלום במזרח התיכון. אנחנו מדברים פה על בישול והכנת אוכל 101 וכל מי שלא יודע איך לעשות את זה שאין לו נכות נפשית או פיזית או חוסר גישה לדיור, חשמל ומים שמונעת בעדו לעשות את זה, שלא ידבר איתי על כמה טבעונות כביכול לא בריאה ועל כמה אני כביכול לא בריאה בגלל צבע העור שלי שקשור בכלל לגנים שלי ואל כמה אני יוצאת מהבית באור יום ולא אל מה שאני אוכלת. אדם שלא יודע איך לחתוך ירקות ופירות ולזרוק דברים אל תוך סיר, סביר שבריאות היא ממש לא בראש מעייניו ובטח שלא יבוא אלי בטענות שאני לא בריאה. (לא שאני כאנקדוטה, כמו כל אנקדוטה, קשורה לכל טיעון בעד או נגד טבעונות)

עכשיו תוסיפו לכך את הטענה המרכזית שלי, מה שטענתי מלכתחילה, שלחיות יש חווית עצמי, רצון לחיות, יכולת לסבול ולכאוב ואז את השאלה שלי בהתחשב בדמיונות אלה, למרות שבני אדם לא אותו דבר כמו יתר החיות, מה הוא ההבדל שמצדיק לטבוח אותן, להזריע אותן נגד רצונן ולחטוף את הצאצאים שלהן לא משנה איך תקראו לזה ולא משנה איזו חווה שלא באמת קיימת שמתייחסת לחיות יפה, זה מה שבהכרח מעורב בעניין ואני בטוחה ש-99 אחוז או יותר מהאנשים לא קונים מחוות כאלה (אם הן בכלל קיימות) אלא מהתעשייה הרגילה שגורסת אפרוחים זכרים בעודם חיים, מזריעה נקבות נגד רצונן, מחזיקה את החיות בצפיפות אדירה שדורשת שימוש הולך וגובר של אנטיביוטיקה שגורמת לטיפוח בקטריות על שאולי יום אחד יחסלו את האנושות… (וואללה, כולל טבעונאציות כמוני, אז גם שימור עצמי משחק פה תפקיד) …ולכשסיימנו לנצל את אותן חיות עבור מה שאפשר לקבל מהן בעודן חיות, אנו משספים את גרונן, פעמים רבות בערנות מלאה.

ושוב, גם אם כל הדברים הנוספים האלה לא היו קורים והחיים של החיות היו נפלאים ולא היו מרגישים את זה כשהם מתים… אם זו הייתה בת שלכם, שאתם מראש ילדתם וגידלתם אותה למטרה זו, ואם הייתם נותנים לה חיים נפלאים, אבל יום אחד אתם תזריעו אותה נגד רצונה, תחטפו ממנה את התינוק דקות לאחר הלידה, תתקינו עליה מכונות שיחלבו אותה, תחזרו ותזריעו אותה שוב ושוב ותחטפו את התינוק שוב ושוב ותחלבו אותה שוב ושוב עד שהיא כבר לא יכולה יותר להפיק חלב ואז בגיל צעיר עוד לפני גיל 20 או 30 (או מה שלא יהיה הגיל המקביל האנושי לגיל בו הפרות החולבות נשחטות) אתם תשספו את גרונה (אחרי שהיממתם אותה כך שלא תרגיש כלום) ואז תאכלו אותה… האם זה שביתר הזמן הייתם מתייחסים אליה נפלא, האם זה היה מצדיק את כל זה? (כמו כן, כמה נפלא יכול להיות כלואה במקום אחד כל חייך ללא אפשרות להימלט, אני תוהה)

ואם לא… אז שוב, זה לא שאין הבדלים בין בני אדם לחיות אחרות, אבל בהתחשב בזה שלכולנו יש חווית עצמי, רצון לחיות, יכולת לסבול ולכאוב, מה, מה, מה?! הגדירו את ההבדל בין האדם לחיות אחרות, שאם היה תקף לגבי האדם, היה מצדיק שיקבל יחס כזה?

וזה בדיוק איפה שנופלים כל מיני טיעוני אד הומינם שאומרים לי "איזו תרומה גדולה את תרמת לאנושות שאת אומרת לי שאני צריך להיות טבעוני?" או "קודם תתרמי לעניים באפריקה, או לעניי עירך, או תקני סחר הוגן"… כי אתם בחיים לא הייתם מקבלים את זה כהצדקה למעשיו, אם מישהו שאונס, רוצח וגונב מבני אדם, אם היה אומר לכם "איזו תרומה גדולה תרמת לאנושות שאתה קורא לי פושע?" …הייתם שמים אותו למשפט בו הייתם מבררים אם הוא חף מפשע, ואם לא היה חף מפשע הייתם שמים אותו בכלא.

אז למה הטיעון "איזו תרומה גדולה תרמת לאנושות?" לא עובד עבור רצח, אונס וגניבה מבני אדם אבל ברגע שמשתמשים בטיעון הזה כלפי חיות אחרות הוא עובד? מה ההבדל בין אלה לאלה שמאפשר לטיעון הזה פתאום לעבוד בהקשר של חיות אחרות?

עכשיו סלחו לי, יש לי (לא רק) חסה לאכול.

להלן חפירה של אישה טרנסית טבעונית בריאותיסטית טרחנית.

מישהו אי פעם יגיד לי כל הכבוד על זה שאני הצלחתי x ימים לאכול המון פירות, ירקות, דגנים שלמים וקטניות שלמות ללא הגבלה?

מישהו יגיד לי כל הכבוד על זה שהצלחתי להימנע ממלח, סוכר, שמן ומזון מעובד באותם ימים? אתם יודעים שיש לפעמים ימים שזה דורש המון כוח רצון להתעלם מהריחות והמראות של הג'אנק פוד שכולם אוכלים שמזכירים לי את החוויה של לאכול את אלה, גם אם לרוב אני פשוט רגילה לאכול רק מזון צמחי לא מעובד ונהנית מזה כי לרוב אני בבית ולא נחשפת למזון מעובד? אתם יודעים שזה, יחד עם השלילות זהות שאני צריכה "ללמוד לא לקחת אישי" שואבות ממני אנרגיה והופכות את זה לדבר מתיש לצאת מהבית ולימדו אותי שעדיף להתבודד? שאני מצד אחד רוצה לשבת עם אנשים בסיטואציות חברתיות ומתגעגעת לזה אבל מצד שני אם אשב עם חברים במסעדה זה יוציא אותי מהשלווה שיש לי כשאני בבית ולא חשופה לגירויים האלה? שגם אם אני מצליחה לא לקחת אישי פניות אלי בזכר ולא להתפתות לאכול ג'אנק, שיש גבול למשאבי כוח הרצון היומיים שלי ולפני שהתמודדתי עם משהו מהותי אמיתי ולהשיג הישג כלשהוא שלא קשור לקיום בסיסי יום יומי אני צריכה לפנות משאבי כוח רצון עבור הדברים האלה?

מישהו יגיד לי כל הכבוד על אימוני הריצה שאני עושה?

מישהו יגיד לי כל הכבוד על הבטן שאני מצליחה לחטב כשאני עושה את כל אלה שבלי זה הרבה יותר מנופחת ביחס ליתר הגוף שלי? מישהו יגיד לי כל הכבוד על הטבלאות בהן אני עוקבת איך התזונה והספורט מחטבות את צורת הגוף שלי ונותנות לי יחס היקף מותניים/אגן יותר נשי וזה עוזר לי עם הדיספוריה המגדרית ואני גאה בעצמי שדרך מאמצים שלי הצלחתי לעצב חלק בגוף שלי שאני אוהבת כשיש חלקים אחרים שאני לא שולטת בהם כגון הקרחת והעיניים השקועות ולהתמקד במה שאני יכולה לשנות עוזר לי לא לחשוב על מה שאני לא יכולה לשנות?

לא, מה פתאום. בחיים לא.

יגידו לי שאני אנורקסית כשה-bmi שלי ירד קצת מתחת ל-18.5 לאחר יקיצה למרות שאני אוכלת כנראה יותר נפח ומשקל אוכל ממי שאומר לי את זה.

יגידו לי שאני אורתורכסית וקיצונית מדי וכל מיני שטויות כגון צריך לאכול קצת כולסטרול למרות שהגוף שלי מייצר מספיק לבד ולהוסיף עוד רק גורם סיכון להתקף לב.

יגידו לי שמרוב רזון אני אמות מדום לב בזמן שהרבה יותר סביר שמי שאומר לי את זה ימות מהתקף לב.

ואני חשבתי שאנחנו בתרבות שמהללת רזון ומחמיאה לאנשים רזים… אז זהו, שלא. כשאני עובדת קשה על עצמי כדי שאתרגל לאכול בריא כמויות גדולות של אוכל ללא הגבלה ולהתחטב מקצת ריצות, הדבר האחרון שאני אקבל על כך זה פידבק חיובי. במקרה הטוב, כולם ישתקו בחוסר נעימות. במקרה הגרוע, יעירו לי ש*אני* זו שחולה.

אז לכו לעזאזל ותמשיכו לאכול מוצרים מעובדים ומוצרים מן החי ותהיו "נורמלים" ותחלו בכל המחלות שנורמלי לחלות בהן. למה לי לשתף את המאמצים שלי לאכול יותר בריא, כאשר במקרה הטוב אין לאנשים שום דבר להגיד ובמקרה הרע יש להם רק דברים רעים להגיד?

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני ממש לא מרגישה שאני חיה בתרבות שמהללת לא רזון ולא בריאות (כן, אני מכירה בכך שמדובר בדברים נפרדים). אני מרגישה שאני בתרבות שמעודדת צרכנות, נורמטיביות, צריכה של זבל שמוביל לסתימת עורקים, התקפי לב, סכרת, דמנציה וסרטן. לעזאזל, אני מוקפת באנשים שחושבים שזה נורא מהפכני לעשות ארועים עם קאפקייקס של המהפכה מנצנצים בצבעי כל קשת הלהט"ב כשלמעשה הם רק עוד בורג בתעשיית הסבל של החיות וניתוחי המעקף בבתי החולים (ואם זה טבעוני, לפחות רק השני מביניהם). תרבות שמסמנת אנשים שמצליחים בנס לא לאכול זבל מעובד ומזון מן החי (למרות שהם מוקפים מכל עבר בתרבות הזו שזה בערך כמו שאלכוהוליסט יהיה מוקף תמיד אנשים ששותים אלכוהול וכל עסק שני הוא בר) עם אות קין של קיצונית אורתורכסית.

אני מרגישה שאני חיה בתרבות שלא מבינה שמזון מעובד זה כמו אלכוהול עבור חלק מהאנשים, שהרבה אנשים לא יכולים להיות מתונים וצריכים פשוט להיות מאה אחוז בלי עד כמה שניתן. מבינים שאלכוהוליסט קשה לו אם הוא בסביבה של אלכוהול אבל אין הבנה כזו לגבי אוכל מעובד. אז אני זו שצריכה לבודד את עצמי כדי למנוע מעצמי את הגירויים האלה ואני אפילו לא אקבל פיפס של הערכה על הדברים שאני עושה כדי לשמור על הבריאות, להיפך… יגידו שאני זו שחולה.

ולא, אף אחד לא חייב לי כלום ואני לא עושה את זה כדי לקבל מחמאות… אבל שלא יגידו לי שאנחנו חיים בתרבות שמהללת אנשים רזים. לפחות לא את אלה שעובדים עבור זה דרך תזונה בריאה וספורט. אולי רק את אלה שגנטית ככה או מקיאות בסוף היום וחיות בהרעבה עצמית ונולדו עם פרצוף נשי יותר משלי ולא התקרחו בגיל 18 לפני 20 שנה. (כשעדיין אכלו שניצל וצ'יפס ושתו קולה כל יום, אבל אין בהכרח קשר)

ואחר כך עוד מתפלאים איך אנשים נהיים יותר חולים ו\או יותר שמנים ואיך מערכת הבריאות שלנו קורסת תחת העול כאשר גם כשמישהי מנסה לתקן את התזונה שלה ולהפיץ ידע על משהו נפלא שעבד עבורה במקום לתמוך מנסים להרוס ומוציאים עוד ספר או וידאו על דיאטת בזק כשהפתרון הוא פשוט וידוע עשרות שנים – בריאות מוצאים בתפזורת אצל הירקן ובסופר, בערימת הפירות, הירקות, הדגנים השלמים והקטניות השלמות, הזרעים, השקדים, האגוזים והפטריות ובבית במטבח. לא במסעדות, לא במוצרים עם שקרים כגון "טבעי" או "אפס שומן ואפס קלוריות במנה" שעשויים ממאה אחוז שומן, לא בבשר, לא בחלב, לא בשמן, לא בסוכר, לא במלח, לא בדגים, לא בדבש ולא בביצים.